15 שנות מאסר בגין הריגה והצתה ופיצוי של 100,000 ש"ח לילדי המנוח

פתח דבר וטיעוני הצדדים

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של הריגה-עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובשתי עבירות של השמדת ראיות-עבירות לפי סעיף 242 לחוק הנ"ל.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון על פיו תוקן כתב האישום, הן בחלק מעובדותיו והן בעבירות שיוחסו לנאשם, כאשר הסדר הטיעון לא כלל הסכמה באשר לעונש.

בהתאם לכתב האישום המתוקן בין הנאשם, שהינו כבד שמיעה, לבין טירן דדון [להלן: "המנוח"] היתה היכרות, כאשר הנאשם הלווה למנוח כסף במספר הזדמנויות. ביום 29.4.09 הנאשם פגש באקראי במנוח בבית קפה ואמר למנוח בנוכחות האחרים שהיו במקום, כי הנאשם חייב לו 350 ש"ח. הנאשם, בין יתר דבריו, אמר בשפת הסימנים כי הוא יודע איפה המנוח גר וכי יזרוק אותו בלילה רחוק ואם לא יחזיר לו הכסף ייתן לו מכות. 

המנוח בסמוך לאחר מכן יצא מבית הקפה ועבר לשבת בבית קפה סמוך. הנאשם יצא והלך לעבר המנוח. בהמשך המנוח עזב את המקום עם הנאשם, ברכבו של הנאשם. הנאשם והמנוח עלו לדירת הנאשם, למרות שהמנוח לא הוזמן ע"י הנאשם ובאותו מעמד ביקש המנוח מהנאשם שייתן לו כסף והנאשם סירב.

המנוח נכנס למטבח כדי לשתות מים ונטל סכין מהמטבח בעזרתו ניסה לתקוף את הנאשם. הנאשם בשל העובדה שהמנוח אחז בסכין, תפס את המנוח, לפת אותו בצווארו וחנק אותו ותקף אותו, בכך שהכה את המנוח באגרופיו בראשו, בלחיו ובפיו, כאשר מעוצמת המכות נשברה שן בפי המנוח ומאחיזתו של הנאשם, נפלה הסכין מידי המנוח והוא נפל לארץ. בהמשך המנוח קם על רגליו ופנה לעבר הנאשם. הנאשם נטל פטיש שהיה במטבח והכה את המנוח בראשו 4 מכות. המנוח נפל לארץ ואיבד את הכרתו, כאשר בגין מכות אלו נגרמו למנוח פצעים ושברים בקרקפת ופצעי מעיכה ברקמת המוח.

הנאשם ניקה את הדירה ושטף את כתמי הדם, בעוד המנוח מוטל על הרצפה כשהוא בחיים. בשלב כלשהו כיסה הנאשם את ראשו של המנוח בשקית ניילון על מנת למנוע מדמו של המנוח לזרום על רצפת הדירה. בהמשך הנאשם נסע ברכבו והשליך שקית בה שם את הסכין והפטיש, והעלימם במזיד. הנאשם המתין לחשיכה על מנת שיוכל להשליך את גופת המנוח, אשר סבר כי אינו בחיים.

מאוחר יותר בשעה 23:30 הנאשם גרר את המנוח לחדר המדרגות כדי לשרוף את המנוח ובחדר המדרגות שפך על המנוח - בעוד המנוח בחיים - חומר דליק והצית גפרורים, כאשר האש אחזה במנוח, הפיח חדר לדרכי נשימתו של המנוח והאש גרמה לו לפצעי חריכה וכוויות. בסופו של דבר צוות כבוי אש שהוזעק למקום כיבה את האש. המנוח נמצא בחדר המדרגות ללא רוח חיים, ובשל דרגת הכוויות זהותו לא הייתה ברורה באותו שלב.

עוד צוין כי מותו של המנוח נגרם מנזק חמור למוח בעקבות המכות שהכהו הנאשם- לפחות שלוש חבלות קהות בראש ומכה אחת בלחי הימנית.

מכאן הורשע הנאשם בכך שהמית את המנוח וכן השמיד ראיות במזיד ביודעו כי הינן דרושות בהליך שיפוטי והכל בכוונה למנוע השימוש בהן.

במסגרת הראיות לעונש העיד מטעם המאשימה אביו של המנוח, אשר סיפר על כך שלמנוח חמישה ילדים וכי הם היו משפחה מאושרת וכיום הוא שרוי בדיכאון, קיבל אירוע מוחי ובמשך  רב היום שוהה בבית הקברות.

מטעם ההגנה העיד אחיו של הנאשם, אשר סיפר כי הנאשם הוא אדם טוב אשר התחתן, שקע בחובות ואז מצבו הדרדר, הוא התגרש ומכאן נקלע למצב קשה. הוא ציין כי הנאשם אח טוב אשר תמיד אהב לעזור לאנשים.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש הדגיש כי המדובר במעשים חמורים, כאשר ציין כי המדובר בנאשם גדול מימדים אשר התגבר בקלות על המנוח ולאחר מכן עשה את אותו שימוש נורא בפטיש. עוד הטעים כי הגם שהמנוח נפטר כתוצאה מהמכות בראשו, הרי המנוח היה עדיין בחיים כאשר הנאשם הצית אותו. מכאן הדגיש את חומרת המעשים וכי בתי המשפט מתייחסים לעבירת ההריגה בחומרה.

באשר לנאשם ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם לקח אחריות חלקית וכי האלימות אינה זרה לנאשם וכי יש לשקול את הנזק שנגרם למשפחה ממות המנוח ועל כן עתר להשתת מאסר בפועל ארוך וכן פיצוי כספי.

ב"כ הנאשם עתר שלא למצות הדין עם הנאשם. בטיעוניו ציין כי בעבירת הריגה יש קשת רחבה של ענישה, החל משנות מאסר ספורות וכלה בעונש המתקרב לעונש המקסימום. לדבריו מקרה זה הוא במדרג הנמוך יחסית, בעניין זה הפנה לכתב האישום ולאמור בו, המבטא לטעמו כמעט הגנה עצמית.

עוד  הדגיש, כי המנוח הגיע לביתו של הנאשם ללא הזמנה, כשהנאשם סירב לתת לו כסף ניסה לתקוף אותו עם סכין והנאשם הגן על עצמו, כאשר אכן הבעיה היא בכך שהנאשם לא הסתפק בכך אלא הכה אותו בפטיש.עם זאת הטעים כי הנאשם היה במצב קשה באותה סיטואציה אל מול המנוח, ויש ליתן לכך משקל. עוד ציין כי הנאשם לא ידע כי המנוח בחיים בעת שהצית אותו. ביחס למנוח הפנה לכך כי בדיקה העלתה כי היה תחת השפעת סמים עובר למותו, תוך שהפנה לתסקיר בעניין הקשר בין הנאשם למנוח.

באשר לתסקיר הצביע ב"כ הנאשם על כך שהתסקיר מפרט את אורח חייו, מצוקתו ונכותו של הנאשם וביקש להתחשב במצבו של הנאשם והיותו נכה-כבד שמיעה. לדידו, אין מקום להחמיר עם הנאשם, בשים לב לכך שהעבירה הינה במדרג הנמוך של עבירת ההריגה בהתחשב בכל שתואר לעיל, הן ביחס לנסיבות המקרה והן ביחס לנסיבות הנאשם.

הצדדים הגישו פסיקה איש איש לתמיכת טענותיו.

הנאשם עתר לרחמי בית המשפט, ציין כי הוא מצוי בפחד וכי קשה לו לשבת בבית הסוהר.